אלכס דייל, היינן מיקב ראדפורד דייל שבדרום אפריקה, הוא איש גבה קומה, דמות אניגמטית ורבת ניגודים. לו נתבקשנו לבחור מילת תואר אחת עבורו, היא כנראה הייתה אותנטי. לאחר ההתנצלות על המילה שמשמעותה מעט נשחקה בשנים האחרונות, היינו מוסיפים שלמרבה ההפתעה לפעמים פוגשים אדם שבאמת חי את האמת שלו, וזהו סיפורו. דייל התחיל את הקריירה שלו בגיל צעיר מאד. הוא נולד באנגליה למשפחת יין שבניה גדלו על ברכי המסורת של סגנון היין הבורדולזי. בהיותו בן 15 כבר הפתיע את קרוביו כששימש כפועל עונתי בבציר ועשה זאת דווקא באזור בורגון. זמן קצר לאחר מכן, הלך בעקבות משיכתו לגפן ועבר ממולדתו לצרפת. בעשר השנים הבאות עבד בבורגון בה התמסר כל כולו לתרבות היין, בין היתר אצל ז׳אק פרייר במרסו. ״יש הרבה סגנונות בעשיית יין״ הוא אומר במבט אחורה, ״אך מה שמשך אותי לא היה הסגנון של בורגון אלא הפילוסופיה הייננית של האזור. ההתמקדות בחלקה, במיקום, במעט התערבות על מנת להפיק יינות שנבדלים זה מזה בטרואר ובאקלים. בבורדו, לעומת זאת, משתמשים בכל התחכום, כמעט באלכימיה, במטרה שהיקב יפיק כמות גדולה של יין אחד. גם כשהיין הזה מעולה, הוא לא משקף ייחודיות של מקום ואקלים״. כשהחליט שהגיע הזמן לשינוי, דייל ארז את חפציו ובתזמון מושלם היגר לדרום אפריקה. נלסון מנדלה חגג שלושה חודשים כנשיא, משטר האפרטהייד הוסר ונראה היה שהאפשרויות פתוחות ומרובות. הוא בחר להתיישב בסטלנבוש, אזור היין הדרום אפריקאי המפורסם שמצוי 40 ק״מ מזרחה לקייפטאון, בגבעות שבין הלדרברג בדרום להר סימונסברג בצפון. זהו אזור גיאולוגי עתיק, שצופן בחובו 50 סוגי קרקעות בהרכב משתנה של גרניט, אבן חול, חרסית ומשקעי סחף, שיוצר פסיפס מגוון של טרוארים. הוסיפו לכך מגוון שיפועים, הבדלים בחשיפה לשמש ואת רוח ה׳קייפ דוקטור׳ הקרירה, הנושבת כמעט תמיד מן החוף, וקיבלתם שונות מיקרו-אקלימית גבוהה. בשביל דייל מדובר היה במגרש משחקים שרק חיכה להתגלות. עם הגיעו לסטלנבוש, פגש אלכס זני גפן אירופאים מוכרים שהגיעו עם גלי המהגרים הקודמים החל ב.1690- בראש ובראשונה היו אלה זנים בורדולזיים: קברנה סוביניון מרלו, פטי ורדו, וכן ענבי סירה. מבין הזנים הלבנים בלטו שנין בלאן, זן שמקבל כאן גוונים ארומטיים מקומיים שמדברים בשפת הצמחייה הטבעית, וכן סוביניון בלאן, שרדונה ואפילו ריזלינג. אך הזן הקרוב ביותר בהגדרתו לבעל זהות מקומית היה הפינוטאז׳, תוצר הכלאתם של זני פינו נואר והרמיטאז׳ )הכינוי הדרום אפריקאי לסנסו( שנוצר באוניברסיטת סטלנבוש ב.1924- היין הראשון של ראדפורד דייל, שהופק עם שותפו האוסטרלי של אלכס, בן ראדפורד, היה מבציר .1998 השניים אמנם מחזיקים בכרמים מסוימים, אבל ״עיקר העבודה, המפתח, הוא למצוא חלקות מעניינות ואז לעבוד עם המגדלים. ללמד אותם לכוון ליבול איכותי, להוציא אותם מהקואופרטיבים להם הם התרגלו למכור את היבול לפי כמות״ אומרים השניים. ההקפדה על האיזון האקולוגי בכרמים הביאה לעלייה בבריאות הגפנים והפרי. תהליכים אלה אפשרו לראדפורד דייל להמעיט בשימוש בחומרים כימיים ובסופו של דבר להוביל את תנועת ״נטול כימיקלים״ )free chemical )המקומית. כך, למשל, הם מאפשרים לעופות דורסים לקנן בסמיכות לכרמים ועל ידי כך מאזנים את אוכלוסיית המכרסמים. הם מחזקים את שורשי הגפן באמצעות פטריות ושומרים שלחרקים יהיו אויבים מתאימים כדי שלא יאבדו שליטה. הדישון מתבצע באמצעות קומפוסט שתומך בחיים באדמה. במקביל, היה היקב ממקימיה של התאחדות יינני האיכות העצמאיים, שמאגד יצרנים המקפידים על התנהלות אתית, סביבתית וחברתית נאותה, כי ״כשאתה מגיע למדינה שהדמוקרטיה שלה בהתהוות, מוטלת עליך חובה לסמן את הדרך הנכונה ולתמוך במי שהולך בה״. כיום, קולט היקב ענבים שמקורם ב1000- דונם המצויים בארבעה אזורים של הקייפ: אלגין, סווארטלנד, וור- פארדברג וכמובן סטלנבוש. ההתמקדות מוסיפה לשים דגש על הביטוי האינדיבידואלי של החלקות, תוך חקר מתמיד של השפעת האקלים החופי הקריר על היינות הלבנים וניסיונות לייצר חדשנות, למשל בנטיעת ענבי גאמיי. היקב מבקבק תחת תוויות רבות, ביניהן וינום, וויינרי אוף גוד הופ, ראדפורד דייל ויש לו גם יינות המבוקבקים ללא תוספים וגופרית המכונים ת׳ירסט )צמא(. הייננות של ראדפורד דייל היא דוגמא לעשייה מסורתית ומאופקת שעומדת יפה במבחני הזמן ומספקת יינות עולם חדש נהדרים. עם התערבות מועטה ועם עקרונות גדולים היקב מייצא כיום ל36- מדינות, מתפעל קרן שעוסקת בחינוך ומשתף פעולה עם סומליירים נחשבים מהעולם.